היסטוריית האבולוציה של בושם בקבוק אחד

המצרים היו הראשונים להשתמש בבושם. הם בנו חדר בשמים ליד המקדש. הבושם העשוי ממור וקינמון הוכנס לצנצנת כדי לכסות את ריח המומיה. מקורם של בקבוקי הבושם ניתן לייחס לשנת 1500 לפני הספירה, כאשר כלי הזכוכית היו עדיין סמל לכוח וכבוד.

בתקופה היוונית והרומית החלו להשתמש בבקבוקי בושם כפריטי הנאה אישיים. הופיעו בקבוקי בושם שניתן להציב בתוך הבית, רבים מהם מחקים את צורותיהם של ציפורים, בני אדם וחיות אחרות. בשנת 50 לפני הספירה, טכנולוגיית יציקת זכוכית השתפרה מאוד באזור סוריה. בקבוק הבושם הזכוכית השקוף עם עיטור זכוכית צבעונית הפך לאוצרן של נשות המעמד העליון הרומאי. במקביל הופיעו בשוק הבשמים מיכלי מתכת ואמייל.

מאז המאה ה-18, בשמים מזרחיים בבקבוקי קרמיקה הפכו לטרנד. המאפיינים השבריריים והקשים להובלה של קרמיקה הופכים את הבושם הזה ליקר. בסרט "המלמנה הקיסרית", המלכה מרי אנטואנט הוקסמה עמוקות מקרמיקה מזרחית והובילה את מעמד האצולה.

מכל החומרים, הזכוכית היא המתאימה ביותר להכיל בושם. לא תהיה לו שום תגובה כימית עם הנוזל, מה שיוביל לשינוי הטעם. מכסה הבקבוק שלו צפוף יותר, מה שמסייע לנעילת הטעם. בקבוקי בושם וזכוכית הפכו ללקוחות קבועים בשידות נשים עד סוף המאה ה-19. במאה ה-20, עיצוב בקבוקי בושם האיץ את תדירות שינוי המגמה.

ב-10 השנים הראשונות של המאה ה-20 הגיע הארט נובו לשיא, כאשר בקבוקי בושם עוצבו עם רעיונות פנטסטיים. הצורה הנפוצה ביותר היא פרח פורח הדומה לברוקד. לדוגמה, הבושם Floramee שעוצב על ידי L.T Piver בשנת 1905, פקק הבקבוק הוא קריסטל, והפאלאנופסיס הסגול מעוטר בדמויות פרחים זהובות, אשר מגולפים להפליא. בתקופה זו, בקבוקי בושם השתמשו לעתים קרובות בפקקים לאחסון בושם כמו יין

בשנת 1907 נולד בקבוק הריסוס. בלון הוצמד לחלק החיצוני של הבקבוק. כאשר הבלון נלחץ, נוזל הבושם היה אטום והרוסס החוצה. בושם ספריי בשם De Vilbis היה מאוד פופולרי באותה תקופה. הייתה לו צורה חלקה כמו כוס יין. הוא "הפריח" כמה פרחי זכוכית שקופים בחלק העליון, וקוצים דקים נפלו על זנבו של הבלון. העיצוב הזה אולי נראה מיושן ומסורבל עכשיו, אבל הוא בדיוק נותן מענה לדמיון של אנשים לגבי הנשיות באותה תקופה.

בשנות ה-20, מלחמת העולם הראשונה גרמה לדעיכת תעשיית היופי באירופה, וארצות הברית הפכה ליצרנית גדולה של בשמים. עיצוב בקבוק הבושם החדש משקף את היופי המדהים של הפזרנות ההוליוודית. באירופה, השכיחות של אמנות דקורטיבית וההשראה שהביאו החיים העירוניים היוו השראה למעצבים. Miracle מ-Lentheric, Atakor מ-A. Euziere ושלושה בשמים של Jean Patou, Le Sien, Amour Amor ו-Que Sais Je, כולם נציגים של התקופה הזו.

בושם מיני Marotte שעוצב על ידי מעצבת הכובעים רוז וארוס בשנות ה-50
הבושם המוצלח ביותר בשנות ה-20 היה שאנל מס' 5 המפורסם. הוא ארוז בבקבוק מרובע פשוט עם תווית נייר פשוטה ופיית זכוכית על גוף הבקבוק. העיצוב הישר משקף את האופי של קוקו שאנל לעולם לא סביב אישיות השיח ואת פילוסופיית העיצוב המודרני המינימליסטי.