ההיסטוריה של בקבוק בושם

בשנות ה-50, עם תחילתה של תנועת האמנות, הפכו ההפשטה והריאליזם למיינסטרים בדרכים משלהם. אמנים גילו שלקוחות הבושם היו היקרים ביותר בעולם. לכן, מעצבי בקבוקי בשמים מושפעים מספורט, מה שבא לידי ביטוי גם בבקבוקי בושם. ניגודיות הצבעים המיוחדת וצבע המתכת הכבדה הנועזת הופכים את בקבוק הבושם לא פשוט ומונוטוני יותר.

בתקופה זו, חברות רבות השתמשו בבקבוקי בושם שעוצבו על ידי אמנים ומעצבים. גם דיור ולנקום המפורסמים הם ביניהם. בתקופה זו, בקבוק הבושם המוזר והבולט ביותר הוא כנראה סט בקבוקי בושם קטנים שעוצבו על ידי יצרנית הכובעים. לכל בקבוק יש כובע אחר.

בשנות ה-60 חזרו כמה אומנויות עממיות, ובעלי מלאכה ומפוחי זכוכית עצמאיים החלו להגביר את תחייתם. מגמה זו הובילה להופעתם של כמה בקבוקים דקורטיביים במיוחד, שההשראה העיצובית שלהם מגיעה מלבוש אופנתי.

גם Avon השתתפה בתהליך הזה, והשיקה כמעט עשרה בשמים שונים, שלכל אחד מהם צורת וצבע בקבוק ייחודיים משלו.

מאז שנות ה-70, הרעיונות והאישיות של נשים השתנו מאוד, ויש להן יותר רעיונות לגבי העיסוק בבושם. מאסק הפך פופולרי גם בעידן זה,. עם שינוי אישיותו של בקבוק הבושם, גם גוף הבקבוק וגם פקק הבקבוק מעוטרים בזהב, ואת הפקק מחליף פקק הברגה, המקל על פיזור הבושם על הגוף.

בשנות ה-80 הועלה קונספט חדש ומהפכני, והבושם סווג כמוצרים מסורקים. עם כניסתה של אטומיזציה מובנית (סגנון הבושם של היום), הבושם הפך לנייד יותר בפעם הראשונה, כמו שפתון.
גם עיצוב גוף הבקבוק הפך חלק יותר, באמצעות בקבוקים בצורת זכוכית גיאומטרית שקוף או שחור עם פקקי מתכת מוזהבים.

בשנות ה-90, העלייה במיקור חוץ לעסקים הובילה לירידת מחירי בקבוקי הבושם ולירידה שלאחר מכן במחירי הבשמים. עם התפתחות הזמן, בקבוקי בושם הפכו לפריטים חד פעמיים.

כעת, חומרי פירוק כוח העבודה והבושם אינם קשים להשגה כמו בעבר. ציפוי צבעוני ופלסטיק קל זמינים כולם. יצרני בקבוקי בושם מתחילים לעצב כל אחד מהחומרים הללו מסיבות מקסימום.